פסק-דין בתיק ע"א 3243/04

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' השופט ירון בשן) מיום 8.7.04 בת"א 116059/01 שדחה את תביעת המערערים לתשלום תגמולי ביטוח בגין נגרר שהיה בבעלותם ונגנב. 

1.                    רקע

(א)                המערערת 1 (להלן: "המערערת") היא חברה לעבודות עפר ותשתית אשר המערער 2 הוא מנהלה ובעליה. המערערים ביטחו נגרר שהיה בבעלותם (להלן: "הנגרר") החל משנת 1997, באמצעות המשיבות, בפוליסה שחודשה מידי שנה  (להלן: - " הפוליסה").

(ב)                 ביום 19.1.01, בשעות הפעילות הרגילות, נדרש נהג המערערת להכניס את כלי הרכב הגורר לטיפול במוסך ברמלה לצורך החלפת שני צמיגים. הוא ניתק את הנגרר מהגורר, העמידו בכביש ראשי ליד המוסך, ונעל אותו במנעול רב בריח שהיה ברשותו למטרה זו. שעתיים לאחר מכן, כאשר יצא מהמוסך, גילה הנהג שהנגרר נגנב.

(ג)                  דרישת המערערים לקבלת תגמולי ביטוח מהמשיבות נדחתה בנימוק "חשד לאי קיום הוראות הפוליסה בנושא מיגון רכב", והמערערים הגישו תביעה לבית משפט השלום.

2.                    פסק-דינו של  בית משפט שלום

בית משפט קמא קיבל את גירסת המערערים שהנגרר ננעל כנדרש עובר לגניבה, אך קבע שהכיסוי הביטוחי אינו חל מפני שלא אוחסן "בתוך חניון סגור ושמור כל אימת שאינו מחובר לגורר" כנדרש בפוליסה (להלן: "תנאי האחסון"). לכן דחה בית המשפט את התביעה.

3.                    טענות המערערים

(א)                הצעת הביטוח (להלן: "ההצעה") כללה דרישת מיגון אחת ויחידה - "רב-בריח". לטענתם, כשנמסרה הפוליסה לידיהם לא היפנו המשיבות את תשומת ליבם שקיימות דרישות מיגון נוספות, שהפרתן עלולה לשלול מהם את הזכות לתגמולי ביטוח.

(ב)                 דרישת המערערים לתגמולי ביטוח נדחתה רק בשל חשד, שהוסר בסופו של דבר, שמנעול הרב-בריח לא ננעל. הטענה להפרת תנאי האחסון הועלתה לראשונה בעת ההתדיינות המשפטית, בניגוד להנחיות המפקח על עסקי ביטוח. לפיכך, היה על בית המשפט להמנע מלדון בטענה לגופה ולבסס עליה את החלטתו.

(ג)                  המשיבות היו  מנועות מלהסתמך על תנאי האחסון מכמה טעמים:

(1)               הן לא טרחו להביא לידיעת המערערים את השוני שבין ההצעה לבין הפוליסה.

(2)               הן לא טרחו להבליט את הדרישה לתנאי האחסון בהתאם להוראת סעיף 3 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (צורת הפוליסה ותנאיה), התש"ם- 1980.

(3)               הן לא הסבו את תשומת לב המערערים לתנאים המקימים עילה לדחיית הכיסוי הביטוחי, ולא ווידאו שהם ערים לתנאים אלו.

(ד)                 לשון הפוליסה אינה ברורה. תנאי האחסון עסקו אך ורק במקרה שהנגרר מנותק מהמשאית בגמר הפעילות. לטענתם, הפרשנות שנותנות המשיבות לתנאי האחסון אינה סבירה ופוגעת ביכולתם של המערערים לנהל את עסקיהם באופן תקין. גם נציג המשיבות לא היה השכיל בעדותו לפרש באופן חד משמעי את דרישות הפוליסה.

(ה)                בית המשפט שגה כאשר סבר שתנאי האחסון מחייבים: (1) חניית הנגרר בחניון כל אימת שאינו רתום למשאית (2) חניית הנגרר בחניון בגמר הפעילות גם כאשר הוא רתום למשאית. המשיבות הן שניסחו את תנאי הפוליסה, ומאחר שזו ניתנת למספר פרשנויות, היה על בית המשפט לאמץ פרשנות המקיימת את חבותן של המשיבות.

(ו)                  הדרישה לאחסון בחניון אינה "תנאי מוקדם" לקיום הפוליסה, אלא דרישה להקלת סיכון בלבד. מאחר שהמשיבות לא הוכיחו שמבטח סביר, אשר היה יודע שהרכוש אינו מוגן באמצעי הגנה הנדרשים, לא היה מתקשר בחוזה ביטוח דומה גם עבור דמי ביטוח גבוהים יותר, הן לא תופטרנה מתשלום תגמולי הביטוח.

(ז)                  בעיקרי הטיעון מעלים המערערים טענות נוספות העוסקות בשאלת שעור הנזק, אלא שטענות אלו לא בא זיכרן בכתב הערעור. המערערים טוענים: (1) שאין לסטות מסכום של 70,000 ש"ח שנקבע בפוליסה שכן למרות תאונה שאירעה לנגרר הוכנסו בו תיקונים או לכל הפחות למצע בין חוות הדעת שהוגשו ולקבוע את שווי הנגרר על 67,000 ש"ח (סע' 58-61 לעיקרי הטיעון); (2) שנגרמו להם נזקים תוצאתיים בסך 20,000 ש"ח הנובעים מאי תשלום תגמולי ביטוח במועד - סכום זניח יחסית לנזק האמיתי שנגרם לטענתם (סע' 62-65 לעיקרי הטיעון);
(3) שמאחר שהמשיבות פעלו שלא בתום לב עליהן לשלם ריבית מיוחדת עד שיעור של 12% לשנה וזאת מכח סעיף 28א' לחוק חוזי הביטוח, התשמ"א-1981 (סע' 66-67 לעיקרי הטיעון).